כי-מט

• הרוזמרין הרפואי הינן שיח עמיד, רב-שנתי ירוק-עד  השייך למשפחת השפתניים.
• פרחים בגוון של כחול עמוק-סגול. גבעוליו הרבים  מוציאים ענפים ארוכים עם עלים רבים. עליו מחטיים ומקופלים וצבעם ירוק כהה בצדם העליון ואפור בצדם התחתון.
• אזור הגידול הטבעי של הצמח הוא במזרח התיכון ובדרום צרפת והוא נפוץ כגידול מסחרי בארצות רבות.
• אגדות רבות נפוצו על אודותיו של צמח רב שנתי זה, הידוע גם כ"צמח הזיכרון". מלומדים יוונים נהגו להניח מעט רוזמרין בשערם בזמן למידה, לצורך שיפור יכולת הריכוז. הצמח הריחני הוחלף בין חברים כסמל לנאמנות ואף נזרק על קברם של מתים. בארצות שונות רווחה האמונה כי לרוזמרין כוחות מאגיים ויכולת לגרש שדים.
• הצמח נשרף בחדרי חולים כמחטא והשתמשו בו בניסיון להדוף מגפות.
• השמן הנדיף הינו המרכיב החשוב בצמח, והוא מכיל Rosemary Camphor.
• לחומר זה מיוחסת השפעה כללית מחזקת בעיקר למצבים של חולשה הנזקקים לתמיכה ולהמרצה.
• חלקי הצמח בשימוש רפואי – עלים

שם בוטני: Melaleuca Alternifolia ידוע בציבור: שמן עץ התה

• מקור הצמח באוסטרליה, בעיקר באזורי הביצות של ניו סאות ויילס (New South Wales).
• השמן שמופק מהעלים ומקצות הענפים של העץ הוכח כבעל תכונות אנטיספטיות חזקות. זו גם הסיבה לכך שהשמן נכלל בערכות עזרה ראשונה של הצבא האוסטרלי, בתקופת מלחמת העולם השניה.
• שמן עץ התה הוא בעל צבע צהוב חיוור וריח מיוחד. השמן מכיל חומרים פעילים רבים שהחשובים ביותר הם טרפינן (terpinen) וסינאול (cineole).
• התקנים האוסטרליים לשמן מחייבים לפחות 30% טרפינן ו-15% סינאול, על מנת שהמיצוי יהיה בעל השפעה.
• משום שמדובר בשמן הוא נספג במהירות בעור ויש ביכולתו להמית סוגים רבים של פטריות, שמרים, חיידקים ווירוסים. לכן, בדומה לתמצית גרעיני האשכוליות ולשום, גם לעץ התה קימות סגולות של חומר אנטי-מיקרוביאלי אמיתי.
• בעולם קיימים מחקרים קלינים שהוכיחו את יתרונות שמן עץ התה לטיפול באקנה, בפטרת כפות הרגליים ובזיהומים פטרייתיים בציפורניים ולכן הוא מופיע כחומר מרכזי במוצרים המיועדים לטיפול בבעיות אלו.

• לבנדר או בשמו העברי אזוביון רפואי הינו שיח ריחני ונפוץ למדי השייך למשפחת השיפתניים. מקור השם לבנדר הינו במילה הלטינית "Lavare" שפירושה: לרחוץ והוא קיבל את שמו מהתרבויות היוונית והרומאית בהן נהגו לרחוץ באמבט בפרחי לבנדר.
• השימוש בלוונדר כצמח רפואי מוזכר גם ב"משנה" כיעיל לחיטוי הגוף.
• צמח הלבנדר הינו שיח ירוק עד, בשיאו הוא מגיע עד כמטר וחצי. פרחיו ,הפורחים בתחילת הקיץ, יוצרים כתפרחת על גבי ענף המיתמר לגובה רב מעל קו צמיחת העלים, גוונם סגול עמוק ובעלי ריח חזק.
• איזור גידולו הטבעי של הלבנדר הוא בהרי אירופה הים-תיכונית והוא גדל באופן אופטימאלי באדמה יבשה וסלעית בגבהים של כ 800 מטר מעל פני הים.
• כיום זהו אחד הצמחים הנפוצים ביותר ברחבי העולם והוא עוטף בחובו 30 מינים ותתי מינים בעלי סגולות שונות וזאת מאחר ומעבר לסגולותיו הרפואיות, הינו משמש רבות בתעשיית הבשמים והקוסמטיקה.
• חלקי הצמח בשימוש רפואי – הפרחים
• על פי רפואת הצמחים המסורתית פעילותו של צמח הלוונדר: מסייעת בהפגת גזים, בהרגעה ושיפור מצב הרוח מרגיע, נוגד דיכאון, נוגד עווית,
• ספרות מדעית: Martindale current edition